Sayonara, Japan

חלפו להם 3 חודשים שמסתכמים ל40 פוסטים, כ-8000 תמונות ומליוני זכרונות ורגעים מרגשים שאני לעולם לא אשכח. ועכשיו הגיע הזמן של הלו-קיטי to say goodbye. למה אני הכי אתגעגע?

*לאוכל שלא רק טעים אלא גם יפה ובעיקר לסושי, עוגת הקריסמס, מאפים, קרפים ומסעדות עשה זאת בעצמך.

*לפיקניקים בפארק.

*לניקיון והסטריליות ברחובות וברכבות ולעובדה שאפילו לשירותים ציבוריים לא צריך לחשוב פעמים אם להיכנס.

*לאנשים ברחוב שניכר שהם השקיעו מחשבה כלשהי באיך שהם נראים לפני שעזבו את הבית - תמיד מלובשים יפה והשיער שלהם תמיד מסופר ומסודר בצורה מושלמת.

*לבילויים שניתן למצוא רק ביפן: מאייד קפה, בית קפה חתולים וקריוקי.

*לתרבות הקאוואיי.

*לחנויות המגניבות: muji, kiddy-land, wonder-rocket, חנויות 100 יאן, חנויות גרביים, חניות יד 2 מעולות, בוטיקים לבגדי חיות, חנויות הלו-קיטי ובכלל לכל רחוב טאקשיטה דורי!

*לקרייאנית בתחנת האראג'וקו שקוראת- " harajiku, harajuku desu" בקול הכי מתוק שיש בכל פעם שרכבת מגיעה לרציף.

*לפפיונים.

*לתה הירוק והשלווה במקדשים.

*לטבילה באונסן.

*לאסלות שירותים מחוממות.

*לחשיבה של היפנים על הפרטים הכי קטנים.

*לשירותיות, סדר וארגון שהיפנים כל כך מומחים בהם.

*לבובות ובעיקר להלו-קיטי, קפיברה-סאן, מיפי ובלית'-דול.

*לתוכניות טלויזיה יפניות מצחיקות.

*ואחרון חביב ל- Harajuku girl ו-Lady-Gaga girls שאני כל כך מעריצה.

יצא לי כאמור לחוות את יפן רק ל3 חודשים ואני עדיין נמצאת בשלב ה"התאהבות", בו הכל נראה לי ורוד, אבל אני דיי בטוחה שלגור ולעבוד פה זה כבר סיפור אחר לגמרי. ובכל זאת יש מספר דברים שפחות אהבתי פה גם אחרי 3 חודשים:

*מזג אוויר נוראי - או שקר וגשום או שחם וגשום והלחות פה היא ברמות לא סבירות. והבנתי שזה ככה כל השנה כמעט.

*ג'וקים - צריך לגור ביפן כדי להבין מה זה לחיות עם ג'וקים. 3 חודשים אני מחסלת כל יום ג'וק אחרי ג'וק. אין לי מושג איזה זן הג'וקים האלה אבל הם מופיעים פה בעיקר לקראת העונה הגשומה . יש פה תעשיה שלמה של מוצרים לחיסול ג'וקים ושמעתי גם על אנשים שגרים עם עכביש בבית כדי שהוא יחסל להם את הג'וקים. זוועה.

* salary men- עדיף שלא להתקרב לגברים בחליפות כשאתם נוסעים פה ברכבת בשעת עומס הם לא ג'נטלמאנים בכלל - הם דוחפים בלי סלחנות ונודפים מריח של אלכהול - לא פלא שבשעות העומס יש לנשים קרון נפרד ברכבת.

*מעמד האישה נמוך - משיחות עם מקומיים יצא לי להבין שעדיין מאוד קשה לנשים ביפן להתקדם לתפקידים בכירים בחברות. נשים לומדות קשה שנים רבות ובסוף מוצאות את עצמן בעבודה פקידותית במקרה הטוב או עקרות בית.

*רובוטיות - היפנים מאוד "רובוטים" בהתנהגות שלהם -נדהמתי לראות איך הם מבצעים הכל בשיטתיות משולמת ולא יודעים להתגמש, לאלתר או לבצע את היוצא מהכלל כשצריך. מה שגרם לי לא מעט פעמים להתעצבן.

*קרירות - רוב היפנים שפגשתי היו מאוד קרירים באופי שלהם. לעולם לא תראו פה חברים נפרדים אחד מהשני בחיבוק ידידותי. הופתעתי לראות כל פעם מחדש איך חברות נפרדות אחת מהשניה תוך קידה ואמירת "sumimasen" - "מצטערת" . על מה הן בדיוק מצטערות?

*ולא, היפנים לא יודעים אנגלית בכלל - אז אל תנסו. אבל אל דאגה תמיד תמצאו שילוט ברחובות וברכבות באנגלית ובד"כ גם תפריט באנגלית במסעדות.

*לא יודעים להגיד "לא" / כל הזמן אומרים "אני מצטער"- שמעתי על זה גם לפני שנסעתי אבל כאן הבנתי על בשרי כמה שזה מעצבן. על כל דבר קטן תשמעו "מצטער, מצטער". וטיפ חשוב: אם אתם מודדים משהו בחנות ולא רוצים בסוף לקנות אותו - אז זה לא מנומס פשוט להגיד "לא" למוכרת צריך להגיד שאתם תחשבו על זה קצת או להגיד "אני מצטער". ולחילופין אם אתם מבקשים משהו מהמוכר בחנות שלא קיים בחנות - גם אם הוא יודע שזה לא קיים הוא יגיד לכם לחכות רגע יעשה את עצמו הולך לחפש ויחזור ויגיד לכם "מצטער" וכל זה מתוך נימוס! הנימוסיות כאן קצת מוגזמת מדי לטעמי.

*קריאות ברוך הבא- "הירשימאסה" ללא הפסקה בחנויות. עם כמה שזה מצחיק לראות את זה, אני באמת מרחמת פה על המוכרים.

*מכונות כביסה עם מים קרים בלבד ותליית כביסה בתוך הדירה. אין לי כבר בגדים לבנים!

*ירקות ותחבורה ציבורית יקרים פה. מאוד יקרים. אבל כל השאר באמת שסביר. גיליתי שזה בעיקר סטיגמה שהכל נורא יקר ביפן - זה לא יותר יקר מבתל אביב! אבל יש פה פשוט הרבה יותר מה לקנות :)

נערת האראג'וקו- חלומות מתגשמים!

בשלושת החודשים האחרונים חייתי לי כנערת האראג'וקו. זה היה עבורי הגשמת חלום ילדות! ויפן התגלתה להיות מדהימה הרבה מעבר לציפיות שהיו לי. הרגשתי שאני יכולה פשוט להיות פה עצמי וזה יחשב הכי נורמלי ובעיקר ספגתי פה הרבה השראה לעתיד. הדבר הכי חשוב שלמדתי מכל המסע הזה שאם באמת רוצים משהו אסור להפסיק להאמין בו כי בסוף חלומות מתגשמים! או כמו שהשיר של דיסני שמתנגן לו בחנויות הלוליטה בהאראג'וקו אומר :

A dream is a wish your heart makes

When you're fast asleep

In dreams you lose your heartaches

Whatever you wish for, you keep

Have faith in your dreams and someday

Your rainbow will come smiling thru

No matter how your heart is grieving

If you keep on believing

the dream that you wish will come true!

This is it!

עכשיו הגיע הזמן להיפרד ולחזור לארץ, לחתלתול, למשפחה, לחברים ולקוטג'. אבל אני בטוחה שיום יבוא ואני עוד אשוב לפה. אז עד למסע הבא של קיטי, סאיונרה!

i ♥ u Japan- this one goes out to you:

אחרית דבר-

במקור כתבתי את הבלוג הזה בעיקר בשבילי - מעין יומן מסע שישאר לי למזכרת אבל תודה לכל מי שנכנס לקרוא את הבלוג והמשיך לעקוב לאורך כל התקופה הזו. חשוב לי להגיד שחוויתי את יפן מנקודת המבט שלי, אבל יש ליפן פנים רבות אחרות ואני ממליצה לכם להגיע לכאן ולחוות את יפן בדרך שלכם ומומלץ פשוט ללכת לאיבוד ולא להקשיב להמלצות במדריך טיולים, ככה מגלים את הדברים הכי מעניינים. ולפני סיום, אני רוצה להגיד תודה מיוחדת למשפחה האהובה שלי, למתי ועינת ששמרו לי על החתול, לספי הצהובה שעזרה לי לפתוח את הבלוג וגם קפצה לביקור קצר וכייפי (ואחראית לצילומים בפוסט הזה!) וכמובן לכל החברים שלא הפסיקו להתגעגע!

♥

kitty, Harajuku cat

~The End ~